ערן הראל, מומחה פיתוח מוצר
תהליך הרכבה הוא כזה שבו מצמידים יחור או ענף של זן או מין כלשהו לגזע או גבעול של מין אחר. רקמות ההובלה מתאחות, וכך נוצר צמח שהחלק העליון שלו, הענפים, העלים והפרי, הוא בעל גנוטיפ (DNA) אחד, ואילו החלק התחתון, הגזע או הגבעול, הוא בעל גנוטיפ אחר. לעיתים מדובר בשני מינים שונים אך קרובים, כמו הדוגמה הקלאסית של תפוז על חושחש. התכונות של פרי התפוז נשארות כפי שהן, הצבע, המתיקות וכל השאר, ואילו התכונות של שורשי החושחש נשארות עם העמידויות והאון שמאפיין אותן. הרוכב, החלק העליון, נשאר עם אותו גנוטיפ מקורי שלו, אבל כנה שנותנת לו מערכת שורשים עמידה וחזקה יותר יכולה להשפיע על הצימוח של הענפים והעלים, וכך לשפר את ביצועי הרוכב.
חשוב לחדד את ההבדל בין הרכבה להכלאה. הכלאה יוצרת קומבינציה גנטית חדשה על ידי הפריה של שני פרטים שונים. הרכבה, כאמור, לא משנה גנטית לא את הרוכב ולא את הכנה. היא יוצרת שילוב של איברים בעלי גנוטיפ שונה באותו הצמח או העץ.
הרכבות בעצי פרי היו כבר לפני אלפי שנים. הירקות נכנסו לתמונה לפני כמאה שנה, כאשר החלו להרכיב זני אבטיח על דלעת כדי להימנע ממחלות קרקע שנגרמות על ידי פטריות פתוגניות.
בישראל יש מספר מינים שלפחות חלק מהשתילים שמיוצרים מהם באים עם הרכבה:
- דלועיים — אבטיח, מלון ומלפפון. הכנה הנפוצה היא מכלוא בין שני מיני דלעת (Cucurbita maxima × Cucurbita moschata), שמקנה מגוון רחב של עמידויות לפטריות קרקע ואון צימוח.
- עגבנייה וחציל — נכנסו למועדון בשנים האחרונות. מורכבים על כנות שהן מכלוא בין הזן התרבותי לאחד ממיני הבר הקרובים אליו, שילוב שנותן עמידויות לפטריות ונמטודות, און צימוח, הגדלה של הפרי והמשכיות של הגידול.
תהליך יצירת ההרכבה בירקות יקר, מפני שהוא דורש להשקיע בשני זרעים, של כנה ושל רוכב, כדי לייצר בסופו של דבר שתיל אחד. בעיקר, זהו תהליך עדין שדורש לגדל שני שתילים ואז לחתוך את הראש של שניהם, ואת הראש של הרוכב להרכיב על הגבעול של הכנה. יש התחלה של פיתוח רובוטים לעבודה הזו, אבל לפחות בארץ העבודה נעשית נכון לעכשיו בידיים אנושיות, שעלותן יקרה למדי.
אם נתמקד בעגבניות: לפני השתילות הסתוויות של הזנים הבלתי מסיימים, שמגודלים בעונה ארוכה עד לאביב הבא, מגדלים רבים באזורים השונים בוחרים להשקיע בשתיל מורכב שיתן להם עמידויות למחלות קרקע ונמטודות ויחזיק את הצמח בגידול ארוך. מגדלים רבים מתייחסים להרכבה כמו אל פוליסת ביטוח, שאם לא תועיל לא תזיק. אבל חשוב לציין שלעיתים כנות יכולות לגרום להשפעות שליליות, כמו אפילות וחוסר איזון בין הצימוח הוגטטיבי לפריחה והחנטה. במרבית העבודות והמבחנים של משרד החקלאות והמופי"ם האזוריים שנערכו בשנים האחרונות, כנות נתנו יתרון ביבול וגודל פרי רק בעונה מספיק ארוכה. בגידול קצר היה בדרך כלל יתרון לשתיל הלא מורכב, שהתאפיין בצמח קומפקטי יותר, בבכירות ובאיזון טוב יותר בין פריחה לעלווה.
בסופו של דבר כל מגדל צריך לבחון כמה גורמים לפני שהוא מחליט:
- האם ביצע חיטוי קרקע, ואיזה (כימי או סולארי)
- מה הפוטנציאל של מחלות הקרקע והנמטודות בחלקות שלו
- לאיזו מסגרת זמן הוא מתכנן את הגידול
רק בחינה השוואתית מסודרת תיתן תשובה לגבי ההשפעה של ההרכבה, והיא ספציפית, כאמור, לכל אזור ולכל מגדל.
